יום חמישי, 1 בינואר 2015

על השפעת מלחמת יום כיפור על החברה הישראלית

מבוא


ביום ראשון 7 ביוני 1973 בשעה ארבע בבוקר, יצאהשדרת טנקים גדודית משערי מחנה "שדה תימן", בדרכה ל"נפנף" אתהמצרים הפולשים מעבר לתעלה ואולי גם מעבר לנילוס. לא אכביר מלים אודות מצב הזיוודוהתחמושת, מאחר וכול אלה נלעסו עד כלות ואפילו גבב לא שרד. בטנקים הדוהרים דרומהישבו טובי הטנקיסטים של צה"ל מאז הופעלו טנקים בצבא ואולי עוד יופעלו.האווירה, המורל והרעות  התקיימו למרותההפתעה וכולנו, מהטען-קשר בטנק 3א ועד המג"ד, היינו בטוחים שרק למראה ומשמעהטנקים, ישילו המצרים את נעליהם ויתחרו במרתון לקהיר.

אי שם במעמקי המעיים, החלה לשרוף התהייה,הכיצד? הרי חיינו בידיעה ודאית שבעשור ההוא לא תהיה מלחמה. הולעטנו בתקשורתובקורסים שאין יכול לנו, שהאויב יודע שסיכוייו קלושים ומטה. אמרו ושנו לנו שנעלהמכל ספק שאם תחול החמרה במצב הביטחוני, תהיה לנו התרעה מספקת להתארגן. איך? איך?איך הגענו למצב שאנו נחפזים לעצור שיטפון שהובטח לנו שלא יגיע? שיטפון שהובהר לנושאין בדל של סיכוי שיתקיים? ככול שהדרמנו גדלה התדהמה. אף ידיעה מודיעינית לא הגיעהאלינו והבהירה את המצב. חשתי מבוכה מחוסר היכולת למַדֵּעַ את הכפופים לי. היה ברורלי שאם אני בתחושת משבר, חיילי חוששים פי כמה. הרדיו, היה המקור היחיד למידע.הפנמתי מהר מאד את התובנה כי מה שאנו רואים ונראה זה המודיעין היחיד שעליו ניתןלהסתמך. מאותו שלב הבהרתי לחייליי את המצב כפי שהבנתי אותו. מה שתראו במשקפת (שלאהייתה) אמרתי להם - זה מה שיש. המודיעין שלא הגיע היה הסימן הראשון והברור ביותרלכישלון המערכתי-מנהיגותי, משמע, קריסת מערכת רבתי. השקט בתמסורת הצבאית האמורהלרדת מהאולימפוס בקריה אל הלוחמים בקו נמשכה עד השלשה עשר בחודש!!! זה היה בלתינתפס שמפקדי האוגדה והחטיבה שלי קוששו מודיעין מגלי צה"ל וממראה עיניהם. כלמה שלמדתי בקורסים ובשגרה נעלם, האֵמון שלי שבכנסי מח"טים ובדיונירמטכ"ל יושבים כאלה שיודעים הכול ועליי רק ללמוד מהם, נגוז. הנה בשעת מבחןעליונה נשארתי לבדי עם חייליי, ואחריות המפקד נדמתה לפתע כמשקל כבד מנשוא.

עד אז חיינו בתוך בועה, לפיה אנו חיים במדינהשאין חולק על קיומה ובוודאי שאין מי שיסכן את קיומה. פיצוץ הבועה הפתאומי לא היהוירטואלי, הוא דמה למשיכת השטיח מתחת רגלינו כשאנו משוכנעים שאין מי שיכול לעשותלנו איפון (כמו בגודו). פיצוץ הבועה החל לחשוף לפנינו מצב בלתי אפשרי - הייתכן שהמנהיגיםהדגולים, אשפי הביטחון העצמי והידע, טעו? כול מה שלימדונו הפך לעורבא פרח, לאבקדרכים? אפשר שבעצם או אף למעשה, אנו בובות על חוט בלתי נראה או פיונים על לוחהשחמט? התחושה שהוליכו אותנו שולל החלה לשרוף בבטן. החלה אך עדיין לא השתוללה, כיהיינו בטוחים שתוך זמן קצר נהיה חזרה בימ"ח לאחר ניצחון ודאי ואלגנטי, נפיקלקחים, נתקן ליקויים ונמשיך להיות הענק הירוק.

טעינו בגדול!! כתבו על זה אלפי דפים ומיליונימילים, פגעו במנהיגי הצבא, הנהגה התחלפה וקברנו אלפי חברים חללים. האם זאת התוצאההיחידה? סבורני שלא. דומני שיותר מכל נפגעה החברה הישראלית על רבדיה וערכיה. כדילהבין מה נשבר, צריך לדעת מה היה לפני השבר. לא שהיה גן של שושנים אך הייתה חברהבעלת ערכים ומידה מרובה של לכידות. גדלנו על אינדוקטרינציה של "עם לבדד ישכון","תרום לקרן המגן", "תותחים במקום גרביים", "לא עוד".החינוך המרכזי וההיקפי עם תנועות הנוער החדיר בנו את חשיבותה וחיוניותה של מדינתישראל על רקע מחסור בחלופות. הקִרבה למוראות השואה, לסיכון הקיומי במלחמת העצמאות,לניצחון הברור במלחמת סיני למרות הנסיגה הכפויה, ויותר מכול - לניצחון האדירבמלחמת ששת הימים והרחבת הגבולות הבלתי נתפשת, הכוללת את ירושלים והכותל, לב לבושל העם היהודי, מושא התקווה העליון - כול אלה היו סיפור הצלחה וגאווה, סיפור שפיתחאצלנו בקפיצת מדרגה את היוהרה וסיכוניה. אך לא די בכך. מצאתי לנכון לחזור לעברהרחוק והקרוב כדי לנסות ולהבין טוב יותר את עוצמת השבר החברתי שגרמה קריסת התודעההקולקטיבית, שנבנתה כמגדל קלפים על ידי מנהיגות יהירה ונרקיסיסטית.


מהי חברה?


ישנן הגדרות רבות ושונות למושג החברה. בחרתיאחת מהן שתשמש את מטרת המאמר בהמשך. הבילנד 1999 הגדיר חברה כך: "קבוצת אנשיםשקיימת ביניהם תלות הדדית כולשהי וחיה במרחב טריטוריאלי מוגדר".

לחברה האנושית יש לרוב שלשה ממדים עקרוניים:
א. חוקים - כללים רשמיים שנקבעים ומפוקחים על ידיהמוסדות הרשמיים של החברה.
ב. נורמות - מוסכמות של החברה שנקבעות ונשלטות על ידהבאמצעים בלתי פורמליים.
ג.  כללי מוסר - גם הם מעין מוסכמות, אלא שהשיפוט הסופיוהבחירה לקיימם באופן מלא או חלקי הינה בחזקתו של הפרט.

בתוך האורגן מתקיים קונפליקט מובנה ומתמשךהניזון מהמתח בין מגבלות החברה וחופש הבחירה הטבעי של הפרט.


החברה הישראלית


החברה הישראלית של היום התפתחה במשך אלפי שניםמשבטים נודדים בודדים שנקלעו למצב מקרי שבו ניתנה להם האפשרות להתלכד תחת אמונהבאל אחד. האפוסים והמיתוסים המלווים את התהליך, נוצרו כדי לשמש דבק מלכד, ואמינותםההיסטורית מוטלת בספק רב. עשרת הדיברות המהוות את לב האמונה הדתית של עם ישראלוניתנו באותו מעמד אקראי, מהוות למעשה את המסגרת החוקית הראשונה של החברה היהודית.במהלך ההיסטוריה עברה החברה השבטית הזו מערכת קשיים מעצבים שביססה את העקרונות שלשכר ועונש אֶמוניים, אורחות חיים סגפניים ומבודדים, שתוצאתם בידוד ושוּנוּתקיצוניים. המעבר מחוקים דתיים נוקשים לחברה בעלת ערכים אוניברסליים החלה בשלהיהמאה ה-19. המניע הראשי היה הריבוי הטבעי שהצטיין בסדר גודל בלתי נתפס. בין סוףהמאה ה-19 לעשור הראשון של המאה ו-20 עלה מספר היהודים בעולם מעשרה מיליון לשלשהעשר מיליון, רובם השתכנו באירופה. למעלה ממחציתם באירופה המזרחית. מהות החברההיהודית במערב אירופה השתנתה עקב הגידול הטבעי המוגבר מצד אחד, ועקב המהפכההתעשייתית, ההשכלה והאמנציפציה מצד שני. המשפחה הגרעינית לא הצליחה להתקייםמחקלאות ומרבית ילדיה הצטרפו לתהליך העיור המאסיבי. היציאה מהשכונות הסגורות שינתהאת מהות החברה. היהודים החלו להשתלב בממשל, בכלכלה, בתחומי עיסוק חופשיים, שגרמולהתפתחות מנגנון ההתבוללות. תהליכי החילון הקטינו את המרחב הדתי, ואת מקומו תפסההבורגנות. השפעת הקהילה על הפרט והמשפחה התמעטה, הקשר בין המשפחות הצטמצם, והעזרהההדדית נתמעטה. במזרח אירופה לעומת זאת, התהליך היה שונה בתכלית. היהודים הוגבלולתחום המושב שם הם חיו בעוני מחריד כתוצאה ממגבלות פרנסה שהוטלו עליהם. כדי להצילאת העם היהודי משְמָד בפרעות השונות (סופות בנגב, קישנייב ועוד) החלה התקרבותקיצונית לדת. המסורת חייבה את הסגירוּת של "החיידר". שני תהליכים נוצרוכתוצאה מהתהליך המתואר, הראשון נוצרו שני זרמי יהדות שונים - הרפורמיםוהאורתודוכסים, השני טמון בהבנה שגורמים מתערבים שליליים יוצרים תהליכים חיוביים -עוני וסכנה מייצרים לכידות חברתית. גורמים מתערבים חיוביים, מביאים לתהליכיםחברתיים שליליים - רווחה והון מביאים לירידה בלכידות והתמוססות ערכית אידיאולוגית.

לאחר מלחמת העולם השנייה והלם השואה, החלהלחלחל בחברה היהודית ההבנה בחשיבות הטריטוריה הלאומית. העליות הראשונות לארץ התאפיינו בצעיריםשהתלכדו סביב אידיאולוגיה ציונית והבהירה שרק במדינה משלהם יש להם סיכוי לחיותכרצונם ובאמונתם.עולים אלה נשאו עימם את זיכרונות בית אבא, ההוויי היהודי ויחסי הגומלין בין הפרטיםבמשפחה היהודית. הם ניסו לשחזרם בארץ עם הטיות גדולות שנבעו סביב המתח ביןהאמוניות והאידיאולוגיה. הציונות הפכה להיות המוטיב העיקרי במשפחה היהודית ישראלית,וזו העמיקה את הפער בין זרמי היהדות. החברה היהודית הטיפוסית החלה לאבד את המרכיבהעיקרי של לכידותה – הדת, ולהחליפו במרכיב חדש - אידיאל הלאומיות.

בעשורים האחרונים, בעקבות שינויים טכנו-כלכלייםומדעיים, וערכים פוליטיים חדשים שעברו על החברה הפוסט תעשייתית, איבדה המשפחההגרעינית האוניברסלית את מרכזיותה הסטטיסטית-נורמטיבית. המשפחה עוברת תהליכי אינדיווידואליזםודמוקרטיזציה. תהליכים אלו באים לידי ביטוי בתחום הדמוגרפי - ירידה בשיעור הנישואיםועלייה בגיל הנישואים, עלייה בגירושים, ירידה בילודה, ובתחום הארגון המשפחתי עקבשינוי מגדרי-תפקודי - שינוי בתפקודי משק הבית, ירידה בסמכות ההורית ועמעום הגבולותבין הפרטי-משפחתי והציבורי-פוליטי. למרות הירידה במדדי המשפחתיות בישראל (התאהמשפחתי הנורמטיבי קונצנזואלי - גבר-אישה - איננו תואם 42 אחוזים מהמשפחות בישראל)- החברה כאן עדיין נחשבת חברה משפחתית. הסיבה העיקרית לכך נעוצה בהיות המשפחהעניין ציבורי לפני היותו פרטי, בגלל הסכסוך היהודי -פלסטיני. הסטטוס האישי מובנהעדיין במושגים דתיים, ודין תורה קובע את דפוס המשפחה. הגמוניית הדת ואי הפרדתהמהאורגן המדיני מהווה מנגנון מרכזי של מיסוד המשפחתיות בארץ ושמירתה עדיין כנכסלאומי. ישנם מספר תהליכים המאיימים על חוסנה של המשפחה הישראלית ובאופן ישיר עלחוסנה של המדינה. התהליך הראשון מתבסס על היסוד הראשוני הטבוע בכל פרט והואהאנוכיות. הרצון האישי של כל פרט למצות את הפוטנציאל שלו. הפרט שואף כל העת לשפראת מצבו הכלכלי בעזרת השכלה ולהבטיח לדורות הבאים שלו, אפשרויות התפתחות בלתימוגבלות. הרצון הזה משול לכוח צנטריפוגלי המושך את הפרט מהגרעין המשפחתי ומפורראותו. אותו התהליך פועל גם על המדינה. התהליך השני הינו התפתחות המרחב הטכנולוגיבקפיצות דרך משמעותיות ביותר. הקלישאה שהעולם כולו קטן מכפר בינוני, הופכת לאמיתה עם כל לחיצת מקש במחשב אובסמרטפון. התהליך השלישי הינו התפתחות הרשתות החברתיות. זהו התהליך המסוכן ביותר חברתית,כי הוא מותנה תחומי עניין אוניברסליים ולא טריטוריאליים. הקשר בין הפרטים בחברה הווירטואלית  אינו מחייב מפגש בין אישי ובלתי אמצעי. תהליכיםאלה משפיעים בראש ובראשונה על מרכזיות המשפחה, אך לא פחות מכך ואולי אף יותר עלהדיון בשאלה מדינה יהודית או דמוקרטית. כוחות המשיכה האוניברסאליים מצד אחד ודעיכתהערכים היודו-ציוניים מצד שני עלולים ליצור שינוי מהותי בתפיסת העולם שהקימה ובנתהמדינה בארץ ישראל.



האם וכיצד השפיעה המלחמה?


בחלק זה אנסה לקשר בין התהליכים שעברה החברההישראלית ותוארו לעיל, לבין השבר הרב-ממדי שנוצר כתוצאה ממלחמת יום הכיפורים.ראשית אקדים ואומר שלדעתי מצויים אנו בתוך התהליך ובנקודה קריטית שקרובה לנקודתהאל-חזור, אך כדרכם של  תהליכים ארוכי טווחלא ניתן עדיין להצביע על תוצאות וודאיות. נקודות החלטה עקרוניות המשפיעות על כיווןמוחטאות לעיתים או שמתעלמים מהן, או שקיבלו בהן החלטה המיוצגת על ידי מצבנו דהיום.

הבקיע העיקרי במבנה החברתי שלנו נוצר כאשראיבדנו את האמון במנהיגות. אין לי ספק שהשבר התרחש בעקבות המלחמה. כל מי ששרדאת אֵימֵי המלחמה בחזית ובעורף, שאל ועדיין תוהה איך נוצר הפער האין-סופי בין תמונתהמצב האופטימית שהציגה הממשלה ערב המלחמה, להתמוטטות המוחלטת של כול התפיסות שעלפיהן חיינו. כפי שתיארתי במבוא, האווירה ששררה בחברה הישראלית ובצבא העם הייתה של"אני ואפסי עוד". כדרכה של מלחמה, הביאה מלחמת ששת הימים צמיחה כלכליתמשמעותית. נוספה לזה צהלת הניצחון, הרחבת הטריטוריה והתשבחות העולמיות על גודלההישג. תופעת ההיבריס נצמדה כטפיל לאווירת הגאווה. בזמן ובמרחב החדשים שנוצרו,נעשו מרבית השגיאות האפשריות, ונדחקו לקרן זווית ההחלטות הנדרשות במישור הפנימיוהבין-לאומי. המהפך התפיסתי שגרמה מלחמת יום הכיפורים התחיל תהליך רב-שנתי שאנועדיין בעיצומו. בתחילת המלחמה נזעקנו להדוף את הפולשים ועוד היינו בטוחים שנעשהזאת כהרף עין. כשניגפנו פעם אחר פעם, חלחלה בתוכנו ההבנה שמשהו גדול ושונה מתרחש.השהינו ודחקנו את האמת עמוק לתוך הקישקעס כי רצינו לשרוד ולשמור על היקר לנו.

עם סיוםהקרבות, החלנו להעלות ממעמקי בטננו את השאלות הקשות. זה התחיל במחאה בודדת והלךוהתרחב. הפנמנו שמנהיגות בת זמננו איננה ערובה לשכל ישר ואין לקבלה כתורה מסיני. הבנושעלינו לבחון כול החלטה ממשלתית בפני עצמה ולא להסתמך על אמון עיוור כבעבר. ניסינולהחליף מנהיגים ותפיסות עולם ולמדנו מכך שאין קשר בין אידיאולוגיית המושל למעשה הנדרשכדי לקיים את המדינה הציונית לעד. הבנו שאין בנמצא מנהיגים דמויי חלומנו. עלינולהסתפק במה שיש ולנסות במסגרת הזו לפתח מערכות שיאפשרו את קיומנו הפרטי-אישי-אידיאולוגי.גילינו שאכיפת החוקים הינה סלקטיבית והנורמות החברתיות שונות אצל הצמרת הנוהגת ברכושנו הלאומי והפרטי כבשלה. מצאנו כיכלֵי המוסר היהודי-ציוני הינם גמישים ואפשר לשייכם למעמד חברתי בעשירון כזה ואחראך תמיד מהעליונים. הפנמנו שמִמשל יכול לטעות כפי שטעה ערב המלחמה והיסקנו שלא מן הנמנעשהוא טעה גם במקומות אחרים, למשל בחקיקת חוקים. ואם אין לי אמון במי שחוקק את החוקים,אני יכול להתאימם לרצוני או לכל הפחות לעבור עליהם בהתאם לנוחיותי, למשל, לרצוחראש ממשלה, לקיים תג מחיר, לנסוע מהר מהמותר בחוק, לחרוג בבנייה, לזלזל במרחבהציבורי, לקחת מה שלא שלי וכן הלאה והלאה. מותר לי לנקב חור זעיר במסגרת החוקית,כי לא עליי מוטלת שמירת גודלו וגם לא כל כך אכפת לי.

נוצר מצב שבו הפרט בחברהמשחק חתול ועכבר עם השלטון שבו איננו מאמין מספיק כדי לכבד את חוקיו. הקוראיםשהגיעו עד כאן מוזמנים לבחון את האמירות הללו סטטיסטית. תבחרו אקראית שְנָתוֹניםסטטיסטיים מהשנים שקדמו למלחמה ומאלה שאחריה, ותמצאו את שיעורי העלייה בפתיחתתיקים פליליים ואזרחיים (60 אחוזים). אין ספק שהסדר הציבורי התָקין הופר מאחרוהחוזה הלא כתוב בין הפרט והחברה לשלטון הישראלי הופר ונרמס.  אנו במהלכו של תהליך, כפי שציינתי, כי רק בימיםאלו מתחילות להיפתח לציבור תופעות שחיתות בממשל המקומי/אזורי. אין מה להתפלא, ראשיהשלטון המקומי לומדים מהר מהרמה הממונה כיצד אפשר לשמור על הכיסא תוך שליחת ידלקופה הציבורית ולכיסו של האזרח. באותם שנתונים אפשר להבחין גם בהיקף הירידה מהארץ.אלא שכאן התחכמה הרשות ושינתה במהלך השנים את אופן איסוף הנתונים, כך שההשוואה קשהעד בלתי אפשרית. עדיין אפשר להבין שקיימת הגירה שלילית אם מנטרלים את העליותהשונות כולל את אלו הקנויות. אם תרצו לבחון את שימושי הקרקע החקלאיים כמדד לפיתוחהארץ תמצאו שההיקף קטן, היבול עלה, אך שטחים רבים אבדו לטובת פולשים לסוגיהם. גםכאן שינתה הרשות את מבנה הסקירה בכדי להעלים מגמות.


סיכום


אין ספק שכישלונה של המדינה ביצירת חברהשמאפשרת רווחה, רמת חיים סבירה וחינוך מתקדם, הביא לירידה בכוח המשיכה שלה, ועלייהבכוח הַדחיקה של פרטים מוצלחים אל מחוץ לגבולותיה.

עוד לא בחנו מספיק את הבקיעים הרבים המשסעים אתהחברה הישראלית בכל הכיוונים. הפערים הכלכליים, הפערים בחינוך, הפערים בשכר המגדריבפרט ובשכר בכלל, חוסר הערכים המשפיעים מול חברה רב-אתנית לעומתית, כול אלה מהוויםסכנה לאינטרסים החיוניים למדינה ולהמשך קיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית. לא כולהמשפיעים שהוזכרו הינם תוצאה ישירה של מלחמת יום הכיפורים, אך אין ספק שחלקם הם תולדתהמלחמה וחלקם משמשים מאיצים מרסקים.

מדינת ישראל עדיין איננה מובן מאליו בעולם. עדייןנדרשים מאיתנו מאמצים כדי לשמור עליה ולפתחה כנגד כול האיומים הפנימיים והחיצונייםכאחד. כדי לעשות זאת עלינו לבחון חלופות שמקורן מתוך העם והחברה, כי מהשלטון באשרהוא לא תבוא הישועה, הוא כבר הוכיח במחיר יקר את כישלונו.

* תא"ל (במיל') עמי מורג,