ימי "צוק איתן" יזכרו בנרטיב הישראלי כעימות נוסף, מוגבל, שנוי במחלוקת פנימית החוצה מגזרים שונים, לאורך ולרוחב, שהביא תוצאה לוטה בערפל בסיומו וחוסר וודאות לעתיד. יש להניח שחכמים, הבקיאים ואלה שכאילו, יחזו תוצאות שונות וינבאו תחזיות שונות שכאשר יעמדו במבחן הזמן, לא יהיה ניתן לשייכם לאף מומחה שחזה אותם, או שהאחרון יטען להוצאה מהקשר דבריו. מה שברור למעלה מכל ספק שהם יוזמנו להביע את דעתם גם בעתיד בכדי למלא את חללי התוכן בריק המדיה.
אחד הפרשנים הרהוט בדיבורו ואנליטי במחשבתו מניח הנחת יסוד (הוא לא היחיד) - "רצועת עזה היא מדינה והחמאס מנהיגה" - ובונה עליה תלי תילים של תחזיות עתיד ועצות עשה ואל תעשה לקברניטי המדינה. הנחת המוצא שלו היא, שכל גורם שיש לו טריטוריה, צבא, דגל, המנון ונבחר "דמוקרטית" נחשב כמדינה וצריך להתייחס אליו ככזאת. האומנם? ראוי לבחון זאת קצת יותר בקפידה שהרי שאמירה/קביעה כזאת הופכת ארגון טרור רצחני ללגיטימי במערך אומות העולם. בהיסטוריה של תקומת מדינות לאום נבחנו משתנים חשובים נוספים להגדרת מדינה. למשל: ערכים, או סיבת הקיום Raison d'etre"", יעדים, כוונות ועוד. האם חמאס עומד בדרישות מינימום אלו? הרי סיבת הקיום שלו היא השמדת מדינת ישראל, כיבוש כל שטחה והקמת מדינה פלשתינית שתהווה חלק מהח'ליפות האיסלמית הכלל עולמית. האם זוהי סיבת קיום המצדיקה לכנות את עיר החמאס "מדינה"?
כדאי גם לבחון את קביעת פרשנים הללו אודות אגדת "הבחירה הדמוקרטית" בחמאס. החמאס עלה לשלטון בעזה במהפכה ברוטלית תוך זריקת נציגי השלטון הקודם מגגות בתים, רציחתם בקרנות רחוב ועוד כאלה שיטות רצח אכזריות. תושבי עזה שחזו ברמת האכזריות נדרשו לאחר מכן להצביע ב"בבחירות" הדמוקרטיות. אני מכיר מעט אנשים שהיו מצביעים אחרת בתנאים הללו. האם זהו תהליך בחירות דמוקרטי? האם שלטון מערפת הראשים או האקדח המכוון לרקה הוא תמונת הדמוקרטיה? מהם תכני ההימנון החמאסי? השמדת מדינה ורצח אזרחיה - מסמלים את ניצחון האיסלם.
אחת הדרכים בחברה האנושית להקמת מדינה הינה הלחימה על בסיס סיבת הקיום, או בחצרנו, הקמת בית יהודי תוך התנגדות לשלטון הזר. אך לאחר תפיסת השלטון מהו בסיס הקיום של המדינה הצעירה? מהם ערכיה? מדינת ישראל הגדירה את סיבת קיומה "...להיות בית יהודי בארץ ישראל..." מה עשה החמאס אחרי תפישת השלטון בעזה? הפך את עזה למוצב צבאי בו גרים גם אזרחים, כשמעל פני הקרקע ומתחתיה שזורים אמצעי לחימה. האזרחים הפכו להיות מגנים אנושיים. גם במהלך המבצע האחרון, חייבו לוחמי חמאס את אזרחי עזה להישאר בביתם למרות התראת צה"ל, הניחו תחמושת בבתי ספר, חייבו נשים הרות להגן בגופם על פחדני הלוחמים. זו מדינה הראויה לתואר כלשהוא?
נבחן כעת את הגדרת צבא. מה מגדיר צבא ומבחין בינו ובין כנופיות חמושות. האם בצה"ל או בצבא סדיר כל שהוא, יכול הרמטכ"ל להתנצל שחטיבת גבעתי למשל פעלה עצמאית וירתה על עזה? או חיל האוויר החליט לתקוף מטרות על דעת עצמו ושר הביטחון יתנער ממנו? כנופיות הטרור השונות בעזה מתנערות אחת מרעותה כל אימת שנוח להן. לזה קוראים צבא? "לוחמים" מוסווי פנים המסתתרים אחרי מסכות או גופות אזרחיהם בכדי שלא יזהו אותם - אלה מייצגים צבא של מדינה? נסתרה דעתכם!
מנעד הדעות המגוון בחברה הישראלית בנוגע לרצועת עזה מחבר בין שתי נקודות הקצה המנוגדות זו לזו ומכיל כמעט את כל האפשרויות. מובן שבמדינה דמוקרטית השכלתנות הינה כלי מוביל, אך איך רואים זאת מהצד הנגדי הלא שכלתני, שמזהה מגוון דעות כחולשה? חברה מפוררת מייצגת חולשה ומושכת אש. הכנופיות החמושות מתעודדות כשהן צופות בויכוחים הפנימיים. אצלם אין כאלה ויכוחים וכשהם מתחילים לנבוט, צרור הקלשינקוב או אבחת החרב מסיימים אותם מיידית. ראו איך הן מתנהלות בסוריה, בעירק, באפגניסטן וגם בעזה הקטנה.
אצלנו, במדינת הנאורות, מותר לכל אדם להיות פרשן ולתת עצות לכל מי שמקשיב. פרשנינו מעמידים את עצמם במקום של "המסדר" העולמי. הם קובעים מי ראויה להיות מדינה, מה תחומה ומה עליה לעשות. העובדה, שכל טענותיהם מסתמכות על עצמם כשכלתנים מבלי להבין שאין למבטאי הצד השני כל כוונה להיות מה שהם מייעדים להם. הם רוצים לחסל אותנו ולהפוך את העולם למוסלמי. אם ניתן להם נמל, ותנועה חופשית כדאי שנספק להם גם גרדומים. הצד השני מסתכל עלינו ואומר לעצמו שדרכו קלה משחשב. יש שלטון מרכזי ויש "שלטון הפרשנים" אין לכידות ואין מכנה משותף אצל האויב היהודי.
אנחנו מדינה יחידה בעולם המשמשת כבית לעם היהודי, אנו נלחמים על זכותנו לשרוד בעולם אלים ורב פרצופי. אנחנו לא הקמנו מדינה בכדי שהעולם כולו או מקצתו יאהבו אותנו, אנחנו לא הקמנו מדינה שתתאבד דמוקרטית. אנחנו הקמנו מדינת לאום יהודית והגיע הזמן שנכיר בכך, נעמוד על זכותנו לחיות כאן - גם במחיר גבוה לאויבינו ולאלה שקמים עלינו להורגנו.
בהבחנה בין רצונות יש להגדיר סדר עדיפויות, ואני מציע ראשית להגדיר שמדינת ישראל היא בית יהודי, אחר כך היא דמוקרטית ובהמשך גם הומאנית. אנחנו מוכנים לדור בכפיפה אחת עם לא יהודים, אך להיות אזרח ישראלי משמעו לשאת בכל החובות הנדרשות ולקבל את כל הזכויות הניתנות. זכות הבחירה היא של היחיד אך עלינו לעמוד על העקרונות וסדר העדיפויות. מי שרוצה לחיות כאן על פי דרכנו אהלן וסאהלן, אך לחיות כאן ולחתור תחתינו - לא יעלה כדבר הזה. על האמיתות הללו יש להגן גם במחיר של חרמות וגינויים ואפילו חזרה לתקופת הצנע. לא בגלל שאנו טהרנים ולא בגלל שאנו יפי נפש, אלא מכיוון שאין לנו מקום אחר על הכדור המתקרא עולם.
בנקודה זו אני נדרש להרחבת היריעה. החברה האנושית העולמית מתנהלת בדינאמיות רבה, גלי הגירה אדירים הנוצרים מבחינות שונות הופכים את העולם המודרני למרחב המאפשר תנועה חופשית. התפתחות טבעית זו הנשענת על מודרנה תחבורתית, התפתחות תרבותית, וקפיצות טכנולוגיות מדהימות מאפשרות לאדם בכפר נידח בקצווי עולם להיות תוך שעות ספורות במרכז העולם המפותח, לנהל שיחה ולמצוא מאכלים הדומים לאלה שבמכורתו. בעבר הרחוק, מעברים כאלו ארכו זמן רב וכללו עימותים מזוינים אדירים. האימפריה המוסלמית ששלטה באלף הראשון במרבית אירופה התפשטה במהלך שנים רבות והשפעתה ניכרת בחלק מערי אירופה עד היום. המניע שגרם להתפשטות המוסלמית האלימה היה מצוות הקוראן שעמדו בבסיס הח'ליפות. כיום התהליך מהיר אלפי מונים. הח'ליפות האיסלמית מתפשטת בקצב מהיר תוך ניצול משטרים דמוקרטים נוחים ועקרונות הומאניים המובילים להתאבדות העולם המערבי. המעיין בכתביו של גיא בכור לא יכול שלא להתרשם שמרבית אירופה כבושה כיום ע"י המוסלמים. אירופה משנה את דמותה התרבותית-חברתית. באם העולם המערבי לא יתנער מהזיותיו הדמוקרטיות / הומניות לא ירחק היום שהאיסלם ישלוט בו. בדרך דמוקרטית לחלוטין תחרב התרבות האירופאית המערבית ותעלם ההומניות, או ליתר דיוק תשנה את צורתה מזכויות הפרט להחלטות הח'ליף. התהליך של התפשטות הח'ליפות מתקדם בצעדי ענק ובזמן קצר ביותר. תוך דור אחד או שנים לכל היותר לא נכיר יותר את העולם ונאלץ לחזות בשנוי דרך חרכי הרעלות או בכריעת תפילה.
איך כל זה משפיע עלינו? איך אנחנו משתלבים בתמונה? בחזון הח'ליפות העולמית, מרכזה, ליבה, הינו בירושלים. בירתנו מיועדת להיות בירת הח'ליפות העולמית!!! הקלות היחסית בה משתלט האסלאם על העולם המערבי לא צולחת לו בחצרנו. אנחנו לגביו אגוז קשה, והוא, בכדי להשיג את מטרתו, מצליח להפוך אותנו בעיני העולם המערבי הסומא לבעיה. הקפדתו לשמר עימות עימנו בכל תנאי ובכל זמן מעידה על נחישותו להשיג את מטרתו. באירופה האיסלם נמצא קרוב מאד למטרתו להופכה לשטח איסלאמי, כנ"ל באוסטרליה, במרבית אסיה ובאפריקה. גם באמריקה עדיין לא מפנימים את האסון המתרגש עליהם. כאן בחלקת האדמה הקטנטונת מתרכז המאמץ הכלל ערבי לחסלנו בכדי לבנות על הריסותינו את בירת האיסלאם העולמי. שוב, כתמיד, ישראל נאלצת להיות החלוץ של האנושות המערבית וזוכה בקיתונות של האשמות וחרמות. העולם יבין בסופה של הדרך את העובדה שהמטרה המוסלמית איננה לחיות לצד אומות אחרות אלא להיות האומה היחידה ועל כל היתר להתאסלם - או למות.
מול המגמה המסוכנת הזו עלינו לקבל החלטה מהותית. האם חפצי חיים אנו במדינת ישראל העצמאית? תשובה חיובית איננה פשוטה כפי שהיא נראית במבט ראשון. לתשובה משמעויות חשובות שישפיעו על אורח חיינו עד כדי שינוי הגדרות יסוד המדינה. אנו לא נוכל יותר להיות מדינה דמוקרטית במובנה הישן. אמנם לא נהיה לבד כי מרבית הדמוקרטיות הקיימות לא תהיינה כאלה במהלך שני העשורים הבאים. אנחנו נאלץ להתלכד בצורה וברמה שונה. מי שלא יחפוץ בדרך החדשה יהיה חייב לעזוב למחוז חפצו (אני לא מניח שתהיינה אז חלופות טובות יותר) מבלי הבדלי דת,גזע ומין. כאן יישארו רק אלה שיחליטו שזו מדינת העם היהודי עם כל החובות, הזכויות והסיכונים הכרוכים בכך.
עמי מורג
